שבוע ללא מסכים

זמן מסך מוגזם מהווה סיכון לבריאות העיניים אצל מבוגרים וילדים.
מבוגרים שעובדים מול המסך בממוצע 9 שעות ביום, סובלים מ- CVS (Computer Vision Syndrome) תסמונת הגורמת בטווח הקצר ליובש בעיניים המלווה באודם, צריבה, גרד, כאבי ראש וטשטוש ראייה, ובטווח הארוך – עלולה לגרום להחמרה בקוצר ראייה ופגיעה בתפקודי הראייה.
מעבר לבעיות הראיה מתבטאת התסמונת בכאבי צוואר, כתפיים וראש ובעייפות מתמדת.

אך לא רק מבוגרים סובלים מ-CVS. בעשור האחרון, עקב חדירתם של הטלפונים החכמים לשוק, רופאי עיניים ואופטומטריסטים מדווחים שגם ילדים סובלים מ-CVS.
יתרה מזאת, חשיפה מתמדת למסכים בגיל שבו מערכת הראייה עדיין מתפתחת, גורמת לכך שיותר יותר ילדים סובלים מקוצר ראייה ומבעיות במיקוד ראייה.
כמות הילדים שזקוקים למשקפיים גדלה, והגיל בו הם מתחילים להרכיב משקפיים יורד.

מעבר לפגיעה הבלתי הפיכה במערכת הראייה, חשיפה מוגזמת למסכים משפיעה כמובן על יחסי אנוש, על מידת ההצלחה בלימודים ובעבודה ועל ההתנהגות בכלל. לכן חשוב להעלות סוגיה זו למודעות הציבורית.
בארצות הברית, בחרו לבחור שבוע בשנה, שבו ילדים ומבוגרים יגבילו את זמן המסך שלהם ולא יצפו בטלוויזיה בניידים ובמחשבים.
זהו אירוע לאומי שחל בין ה-30/4 ל-6/5.

שבוע ללא מסכים

הרקע ל”שבוע ללא מסכים”

במקור, בארה”ב, נקרא השבוע הזה: “שבוע הפסקת צפייה בטלוויזיה”.
תנועה חברתית שדגלה בגידול ילדים ללא חשיפה לסימנים מסחריים היא זאת שהחלה לארגן אותו החל משנת 1995.
מאחר שמחקרים במהלך השנים הוכיחו שלצפייה בטלוויזיה השפעה עמוקה על כישורי הלמידה ועל ההתנהגות של ילדים, חברו לתנועה מוסדות רפואיים וארגונים חינוכיים.
בעוד שהכוונה המקורית הייתה להגביל את הצפייה בטלוויזיה בשל החשש מהשפעת מסרים מסחריים, הרי שברבות השנים, עצם הצפייה במסכים הפכה לאיום וסיכון בריאותי.

על פי הארגון “הגבלת זמן מסך” (screenfree organiztion), זמן מסך מוגזם, ללא קשר לתוכן, משפיע על הקשרים העמוקים שילדים אמורים לבנות עם הסביבה והעולם, בכך שהוא שולל מהם את ההתנסות המעשית, האקטיבית המצויה בבסיס הלימוד, היצירה, פתרון הבעיות והיכולת להיאבק על הדברים החשובים על מנת לתת לחיים משמעות.

זמן מסכים מוגזם מסכן ילדים קטנים

הארגון השקיע מאמצים במחקר בתחום ומצא השפעה עצומה על ילדים קטנים וגדולים.
הנה מספר תוצאות שעלו ממחקריהם:

  • זמן מסך בקרב ילדים עד גיל 3, קשור לדפוסי שינה לא סדירים ולעיכוב ברכישת כישורי שפה.
  • ככל שתינוקות וילדים לפני גיל בית ספר, צופים יותר במסכים, כך הם מבלים פחות עם הוריהם ובני המשפחה. אפילו כשההורים צופים ביחד עם הילדים, הם מדברים פחות עם הילדים, לעומת השיחות שהם מנהלים, בעת פעילות משותפת אחרת.
  • זמן מסך מוגזם אצל פעוטות קשור גם לבעיות המתפתחות בילדות המאוחרת יותר, הכוללות, בין היתר: הישגים נמוכים יותר בלימודי המתמטיקה ובלימודים בכלל, פעילות גופנית מצומצמת, נטייה להפוך לקורבן בקרב החברים לכיתה ועליה במדד מסת הגוף.
  • חשיפה בלתי מוגבלת למסכים קשורה להתנהגות תוקפנית של ילדים.
  • ככל שילדים לפני גיל בית ספר צופים יותר במסכים, הם עוסקים פחות ביצירה, המהווה בסיס ללימודים מורכבים יותר ולמציאת פתרונות לבעיות.
  • זמן מסך עלול להפוך להרגל ממכר: ככל שילדים צופים יותר במסכים, כך יהיה להם קשה במהלך התפתחותם והתבגרותם ללחוץ על כפתור הכיבוי, כדי לעסוק בפעילויות חשובות אחרות.
  • אצל ילדים בגיל בית ספר – צפייה ממושכת במסכים קשורה להשמנת יתר, הפרעות שינה ובעיות קשב וריכוז.
  • תלמידי בית ספר שזמן המסך שלהם גבוה משעתיים ביום עלולים לסבול מבעיות אישיות, הפרעות התנהגותיות וקשיים ברקימת מערכות יחסים עם אחרים.
  • מתבגרים הצופים במסכים 3 שעות ויותר ביום לא משלימים את מטלותיהם, משיגים הישגים נמוכים יותר בתחום האקדמי ומפתחים יחס שלילי כלפי מוסדות החינוך.
  • סביר שמתבגרים שיש להם טלוויזיה בחדר יהיו בעלי משקל עודף.

הנתונים הללו הובילו להכרזה על “שבוע ללא מסכים” כאירוע בעל חשיבות לאומית.

הקשר בין צפייה ממושכת במסך לבין קוצר ראייה

קוצר הראייה הגיע לממדי מגיפה בעשור האחרון, והמגמה נמשכת.
ממחקר שבוצע בקרב מתגייסים בישראל, עולה כי מקרי קוצר הראייה בעשור הנוכחי עלו ב- 40% מאז העשור הקודם.
אנחנו משערים, וקיים גם אישוש מחקרי,  שהשינוי  קשור לצפייה ממושכת במסכים, ובמיוחד קריאה ממושכת מקרוב במסכי הטלפון ובמחשבים.
אחת התיאוריות היא שהצפייה במסכים הנמצאים בטווח הקרוב, מרגילה את העין לחוסר מאמץ מה שמשבש את הראייה למרחק ויוצר קוצר ראייה.
כל התיאוריות וההסברים בכתבה ששודרה ב”כאן”:

איך מגבילים את זמן הצפייה במסכים?

גם אתם וודאי חוששים לרווחתם של הילדים, לבריאותם הנפשית ולהתפתחות מערכת הראייה שלהם.
אם תרצו להגביל את זמן המסך ולציין שבוע ללא מסכים גם אצלכם בבית, וודאי תשאלו את עצמכם מה עושים במקום:
מה עושים במהלך השבוע? איך מגבילים את הצפייה במסכים?
מה נעשה כדי לשמר את ההישג ולהגביל את זמן הצפייה במשך כל השנה?

הנה לפניכם 20 רעיונות להגבלת זמן מסכים:

  1. קראו ספרים, ספרים ועוד ספרים
  2. אכלו ארוחות ללא מסכים. במקום לצפות במסך שוחחו זה עם זה.
  3. ארחו חברים
  4. צאו לטיולים
  5. עסקו באמנות ויצירה
  6. שחקו “חפש את המטמון”
  7. שחקו במשחקי לוח וקופסה
  8. צפו בהצגה או מופע
  9. התחילו והמשיכו בפעילות ספורטיבית שאתם אוהבים
  10. התנדבו
  11. העיפו עפיפונים
  12. הקשיבו למוזיקה
  13. נגנו על כלי נגינה
  14. התקשרו לחברים ושוחחו איתם בטלפון (הוא נועד גם לשיחות…)
  15. הרשמו לחוג או לשיעור בנושא שמעניין אתכם
  16. ארגנו פעילויות חברתיות קבוצתיות כמו ביקור קשישים או ניקיון השכונה
  17. בקרו בגלריות ובמוזיאונים
  18. הקימו גינה קהילתית
  19. בקרו במוסדות חשובים של המדינה כמו הכנסת או אתרי מורשת
  20. למדו את האנשים והילדים בסביבתכם משהו מתחום המומחיות שלכם

הגבלת זמן מסך לטווח הארוך

אמנם “שבוע ללא מסכים” הוא משימה קשה, אבל יש לה התחלה וסוף.
כדי לשמור על גבולות ברורים לטווח הארוך כדאי לאמץ כמה מההמלצות הבאות:

  • התחילו בקטן – כך למשל, תגבילו זמן מסך החל משעה 19:00 בערב, או נסו ליצור מצב או נוהג בו לאחר ארוחת ערב, סוגרים את כל המסכים;
  • מקמו את מסכי הטלוויזיה והמחשב באזורים המשותפים של הבית – כמו הסלון או הספרייה. כך תמנעו מהילדים להיות מול המסך שעות בחדרם.
  • הגדירו בטלפונים הניידים שלכם אפשרות של “נא לא להפריע” – במהלך הכנת שיעורי בית, ארוחות משפחתיות, או כשיוצאים לבלות.
  • נהלו מו”מ עם ילדיכם על האיזון שבין צפייה במסכים לבין עשייה של פעולות אחרות: על כל שעת משחקי וידאו, עליהם ל”תת” שעה שאינה כוללת צפיה במסכים כמו: קריאה, חוג, או כל אחד מהרעיונות שברשימה.
  • עזרו לעצמכם ולילדיכם למצוא דרכים אחרות ליהנות מהחיים – ניתן להבנות את הזמן שבו מוגבלת הצפייה בפעילות בחוץ ובעשיית דברים לא שגרתיים. חוץ מזה, הכלת החוקים על הגבלת זמני הצפייה במסכים, מבטיחה את העשייה האלטרנטיבית המוצגת לעיל.
    מקמו בחלקים שונים של הבית אפשרויות כמו: ספרים, אופניים ו”צלחות מעופפות” או משחקי קופסה שימתינו שם לילדים כשהם יאמרו: “אבל משעמם ואין לנו מה לעשות”.

ברור שאין המדובר בניסיון קל, שכן המסכים הם חלק בלתי נפרד מהמרקם התרבותי שבו אנו חיים.
עם זאת הסיבה המשכנעת לכך שעליכם לפחות לנסות היא שהילדים שלכם לא יודעים שיש להם אלטרנטיבות אחרות.
הילדים בימינו גדלים ומחונכים כשבסביבתם המיידית קיים מגוון עצום של סוגי מסכים ומכשירים אלקטרוניים, עד כדי כך שהם אינם יכולים לדמיין עולם ללא מסכים. מעבר להשפעה המשמעותית על מערכת הראייה שלהם, הכוללת קוצר ראייה בלתי הפיך ולפגיעה בכישוריהם החברתית,
זה עצוב, כי כך הם לא יודעים עד כמה זה מהנה לטייל במקומות יפים בעולם, או להיות נרגשים מקריאת ספר מרתק ובעיקר, אילו עולמות הם יכולים ליצור רק באמצעות הדמיון.

 

נשלח ב בלוג פזילה עם התגית: , , ,